מתן דהן יו"ר עמותת איילים: "הצמיחה שלנו הייתה מטאורית"

 

לפעמים דברים טובים פשוט קורים ואף מהר מהמצופה, כך שגם אם אנשים מנסים לאפס ולהציג קשיים שהמציאות מערימה, עדיין יש להישאר חולמים ובו זמנית לפעול לטובת הגשמת המטרה, ואת העובדה הזו מתן דהן, יו"ר עמותת איילים, זכה לחוות בעצמו. כיום כאשר הוא מביט על אותו בחור צעיר שהיה לפני יותר מעשור וחצי, הוא מתקשה שלא להתפעל אל מול ההישגים הכבירים שהוא הוביל, הן בתחום החברתי, הן בתחום יישוב הארץ והן בתחום הקהילתי.

 

שורת פתיחה

אומנם רבים שמעו על פרשת מתן דהן, אך סיפורו של דהן מתחיל הרבה לפני, בשנת 2002 כאשר דהן היה חייל משוחרר שרק חיפש כיצד הוא מיישם את הערכים החברתיים והציוניים עליהם הוא גדל. לצערו היה זה אובדן אישי שהוביל לסלול את דרכו, רצח של חבר קרוב ואשתו ההרה. דהן שעצר לחשוב מה עושים על מנת לקום חזרה על הרגליים, הן כאדם והן כמדינה, חזר לאותו חלום ישן שהוא וחברי ילדותו נהגו לתכנן – להפריח את השממה ולהתיישב בנגב. מהר מאוד דהן ועוד חבר ילדות מחליטים לקחת את כספי מענק השחרור ובאמצעותם לרכוש שני קרוואנים, אותם הם מציבים כבר ב-2003 על חורבות הישוב אשלים שבנגב, כך שתחילתה של "עמותת איילים" יוצאת לדרך.

 

שני צעירים נגד השממה

ההתחלה הייתה קשה. שני צעירים ושני קרוואנים, מול שממה אחת גדולה וחלום גדול עוד יותר. המשימה הייתה ברורה כבר מהיום הראשון – להקים כפר סטודנטים בנגב, כזה שיאפשר מגורים מסובסדים ומלגות לצד פעילות משמעותית קהילתית. בעודם חולמים ובוחנים נתיבי עשייה, הזדמן אריאל שרון למקום וכששמע מראש המועצה אודות שני חבר'ה בעלי ערכים זהים לשלו, הוא מיהר לפגוש אותם אישית ובירר כיצד ניתן לסייע. כאשר הצורך הובהר הוא מיהר לשלוח מספר קרוואנים נוספים, כאלו שמהר מאוד יהפכו להיות כפר הסטודנטים הראשון בנגב. למרות שראש הממשלה בעצמו הורה על שליחת המבנים, המדינה ביקשה לחקור אודות היתרי בנייה, וזהו היה השיעור הראשון של דהן אודות הדיסהרמוניה שקיימת במערכת.

הצמיחה של עמותת איילים

מצפון ועד דרום

תוך עשר שנים בלבד דהן הוביל בנייה של 22 כפרים וישובים ששייכים לסטודנטים ולבוגרי המערכת. הכפרים לא רק נכחו בנגב, אלא זכו לנציגות לכל אורך המדינה, מקריית שמונה שבצפון ועד דימונה שבדרום, בזמן שהאנשים שחוברים לעמותה עושים עבודה מופלאה: מפעילים אלפי מסגרות חינוכיות, מעבירים אינספור פעילויות חברתיות, מושיטים יד לילדים ולאוכלוסיות נזקקות ועוד, כאשר ההישג הגדול ביותר הוא ש46% מבוגרי הפרויקט "איילים" מחליט להישאר לגור באותם יישובים, עובדה שמגשימה במדויק את חזון העמותה – להניע משפחות חדשות להתיישב בקצוות, לצד הפרייה הדדית וראייה מערכתית קהילתית.

 

בין 1 ל 22

אם נבקש לסכם במספרים את שגשוג העמותה, נמצא שהוקמו 22 כפרים ומתחמי צעירים, 1,200 סטודנטים ומתיישבים נרתמו לתהליך, הקהילה נהנתה מ500,000 שעות של עשייה חברתית, התבססו 17 גרעיני התיישבות וכל זאת בתוך 10 שנים, חלום 1 ו 2 אנשים שחלמו, האמינו, פעלו, העניקו ונלחמו עבור יישוב המדינה וחיבור בין הקצוות.

 

נכס יקר ערך למדינה

עתה אם נחזור להצהרה של דהן: "הצמיחה שלנו הייתה מטאורית", נוכל להבין טוב יותר למה הוא התכוון, ואף עד כמה קסם לאנשים לחבור להצלחה המסחררת, ולא תמיד ממניעים טהורים, ואכן כאשר העמותה הוכיחה את עצמה וזכתה להמשיך ולצמוח באמצעות תרומות שביקשו לחזקה, היו שניצלו את המצב ממניעים שאינם ראויים ומנקודה זו הובילו לשימוע בגין מעילה כספית. עם זאת, היה ברור לכל שדהן רק דרש בטובת העמותה ולרגע אינו פעל ממניעים אישיים, ואכן היה זה השופט צבי גורפינקל שיצא להגנתו. גורפינקל קבע שאין ספק שהמשך פעילותו של דהן תוסיף רבות לקידום מטרות העמותה ושדהן לרגע לא פעל מתוך אינטרס אישי, אלא ההיפך – פעילותו החברתית הינה נכס יקר ערך למדינה.

 

 

השארת תגובה